בנם של איריס-רחל ודורון. נולד ביום י"א בחשוון תשנ"ח (11.11.1997) בהרצליה. אח לעומרי, אדם ואגם.

טופז גדל והתחנך בהרצליה. למד בבית ספר יסודי בעיר בכיתות א'–ב'. כשהיה בן שמונה נפרדו הוריו, ובהיותו בכיתה ג' בחר לגור עם אביו ברחובות ולמד בבית הספר היסודי על שם בגין בעיר.

לאחר שסיים כיתה ו', עבר עם אביו לגור במושב מדרך עוז שבעמק יזרעאל, שם החל ללמוד בתיכון האזורי "מגידו" שבקיבוץ עין השופט במגמה עיונית. המעבר לצפון היטיב עימו, ועד מהרה פיתח חברות אמיצה עם בני נוער מקומיים והרבה לבלות עימם. שמר על קשר גם עם חבריו מהרצליה ומרחובות.

הקשר עם אֶחיו ועם אימו נותר הדוק, ופעמיים בחודש בילה את סוף השבוע בביתה בתל אביב. לטופז היה חיבור עמוק אל אחותו הקטנה, ידע לפנק אותה, צחק איתה ואהב אותה אהבת נפש.

בגיל שבע-עשרה וחצי הוציא רישיון נהיגה, ולשמחתו לרגל המאורע קיבל מתנה מאביו – מכונית.

בקוצר רוח חיכה לשירות הצבאי והתרגש מאוד לקראת הגיוס. בשנת 2016 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל הים. תחילה שירת בבסיס החיל בחיפה. חבריו לשירות אמרו עליו משפט שאפיין אותו: "אריה לא צריך לשאוג כדי שידעו שהוא אריה".

כשנה לפני גיוסו חלתה אימו בסרטן, וטופז ליווה אותה ותמך בה לאורך כל הדרך. הוא ביקש לעבור לשרת במרכז הארץ כדי להיות קרוב יותר אליה, ואכן הוצב במחנה "רבין" בתל אביב (הקריה). כמו כן הוגדר כחייל בודד, ולכן קיבל במסגרת הצבא דיור בהרצליה ועלה בידו לשהות במחיצתה בתכיפות. בשנת 2016 היא נפטרה.

לאחר שחרורו מצה"ל נרשם ללימודי תואר ראשון במחשבים במרכז הבינתחומי בהרצליה (לימים - אוניברסיטת רייכמן).

טופז אהב את הים, בילה בו רבות וגלש. לעיתים קרובות התאמן במכון כושר, וכן הקפיד על אסתטיקה, לבוש אלגנטי והופעה נאה.

מתוך עמדה של חוזק ועוצמה ידע לוותר, לשים את צורכי הסובבים אותו לפני צרכיו שלו, להכיל סיטואציות ולראות את האחר. בורך בנשמה גדולה וברוחב לב. ערכים כדוגמת כבוד לזולת, אהבת אדם, נתינה וסובלנות היו נר לרגליו, וכונה לעיתים בתואר הכבוד "סניור טופז".

בעודו בשירות צבאי החל לסבול כאבים עזים וחזקים. עם שחרורו מהצבא נערכו לטופז בדיקות על ידי רופא המשפחה, הבדיקות העלו שהוא לוקה בשלב מתקדם של מחלת הסרטן. תחילה טופל בבית החולים "מאיר" בכפר סבא ולאחר מכן הועבר לטיפול בבית החולים "שיבא" בתל השומר. הטיפולים האגרסיביים לא הועילו וכך גם לא שתי השתלות של מוח עצם, ולכן עבר גם טיפול ניסיוני חדשני בשם kar-t.

אביו דורון עזב את עבודתו והתמסר כל כולו להצלת בנו, טיפל בו במסירות לאורך כל שעות היממה והיה צמוד לצוות הרפואי. הקשר ביניהם היה מיוחד וקרוב מאוד, על כך העידו כל מי שהכירו אותם. האב כתב: "אנו שני חלקי השלם. לב אחד לנו, גוף אחד שהוא שלנו ורגש אחד שחולקים רק אנו. אהבה קוסמית, חיבור מיסטי, שהם רק שלי ושלך ונעים במחוגי הזמן. אהבה שאתה ידעת אותי, אני ידעתי אותך, אהבה וחיבור שמהם לא נפרדים לעולם". אחותו של האב ומשפחתה תמכו ועטפו את טופז בחום ואהבה בתקופה קשה זו, ואף חבריו ביקרו אותו לעיתים קרובות.

טופז הסריט את עצמו מדבר על ההתמודדות עם המחלה, כתב על כך בחשבון הפייסבוק שלו ושמר על אופטימיות: "אני מאמין בכל ליבי שאני יכול לנצח ... אני לא מוכן לאבד את החיים שלי"; "התופעות לא נעימות אך נתגבר. יש עולם שלם שמחכה לי, וישנה מציאות שממתינה לי. יש לי עתיד שקורא לי ויש לי אהבה שמגיעה לי", כתב.

בקיץ 2020 שוחרר מבית החולים וחזר לגור בדירה גדולה ומרווחת ששכר אביו. מתוך רצון לנצל היטב את החיים נסע עם אביו והחברים לטיולי אקסטרים, לא פעם הצטרפה אחותו אגם והם התארחו בבתי מלון בצפון. בטיולים אלו היה טופז שמח ומאושר.

במשך כמעט שנתיים נאבק במחלה, עד שזו הכריעה אותו.

טופז קרני נפטר ביום ט"ו בחשוון תשפ"א (2.11.2020), ימים אחדים לפני שמלאו לו עשרים ושלוש שנים. הובא למנוחות בבית העלמין גני אסתר בראשון לציון. הוא הותיר אחריו אב, שני אחים ואחות.

אביו דורון כתב: "פזי, ילד יקר שלי, אותך גידלתי בחלקת אלוהים שלנו. מעולם דבר לא חסר לנו, האהבה הייתה מזוננו. גדלת, התפתחת, פרחת והשפעת, אך במאום לא פגעת. היכן שהגעת, שמה השלמת. אל החסר הוספת, את השבור הדבקת, אל העני תרמת ואת האור הדלקת. יופייך המיוחד, גודל ליבך, תעצומות נפשך וזיו פניך ממיסים כל הר ופותחים כל שביל".

ביום הזיכרון תשפ"ב (2022) כתב האב: "זהו יום הזיכרון הראשון שהוכרת כחלל צה"ל ... אין פלסטר שיעצור את ליבי המדמם יום-יום, שעה-שעה. על חייך שנקטפו בעודך כל כך צעיר, על חופה שלא תתקיים, על ילדים שלא ייוולדו. כמה נלחמת, כמה כאבת, כמה אהבת, כמה אור לאגם אחותך הבאת. גיבור של אבא לעולם תהיה, נסיך מהאגדות תמיד תישאר".